כשכמה מחלקות חולקות את אותן עמדות טעינה: איך מסדרים תור והרשאות בלי מריבות בחניון

מדריך למנהלי תפעול ומשאבי אנוש שמתמודדים עם תחרות על עמדות טעינה משותפות במשרד. איך מערכת ניהול נכונה פותרת בעיות תור, הרשאות וניטור בלי לפגוע בתשתית, ומתי כדאי לבדוק שדרוג.
כשכמה מחלקות חולקות את אותן עמדות טעינה: איך מסדרים תור והרשאות בלי מריבות בחניון

תשע וחצי בבוקר, שתי עמדות טעינה בחניון המשרד, ושמונה עובדים שהגיעו ברכב חשמלי. מישהו כתב הודעה בקבוצת הוואטסאפ של המשרד: “מי תקוע לי בעמדה כבר שעתיים?”. זו לא תלונה נדירה. ברוב הבניינים המסחריים שמותקנות בהם עמדות טעינה משותפות, הבעיה לא מתחילה בחשמל – היא מתחילה בסדר. כשכמה מחלקות, כמה קומות או כמה צוותים חולקים את אותו מספר עמדות, השאלה המרכזית היא לא “כמה קילוואט יש לנו” אלא “מי מחליט מי טוען מתי, ולכמה זמן”.

הבעיה הזו נפוצה יותר משנדמה, ולכן חשוב להבין קודם למה היא קורית, ורק אחר כך לדבר על הפתרון.

למה “כל הקודם זוכה” לא עובד כשיש יותר עובדים מעמדות

ברוב המשרדים שמתקינים עמדת טעינה אחת או שתיים בהתחלה, ההנחה הסמויה היא שמי שמגיע ראשון תופס את העמדה, ומי שמגיע אחריו מסתדר איכשהו. זה עובד כל עוד יש שתי מכוניות חשמליות במגרש. ברגע שהמספר עולה לחמש, שמונה או שתים עשרה, “כל הקודם זוכה” מפסיק להיות שיטת ניהול והופך לגורם לחיכוך. הבעיה מחריפה כי טעינה לרכב חשמלי לא נגמרת ברגע שהעובד מגיע לעבודה – היא יכולה להימשך שעות. מי שהגיע בשמונה ותפס עמדה יכול “לנעול” אותה עד ארבע אחר הצהריים, גם אם הרכב שלו הגיע להטענה שהוא צריך כבר בעשר. בפועל נוצרת תחרות סמויה: עובדים מגיעים מוקדם יותר לא כי הם חייבים, אלא כי הם רוצים להבטיח מקום בעמדת טעינה. זה יוצר מתח בין עובדים, ותחושה שהמשאב לא מנוהל בצדק.

מה קורה בפועל בלי מערכת ניהול – תורים, עיכובים ותסכול

כשאין כלי שמסדיר מי טוען מתי, ההתמודדות עוברת לערוצים לא רשמיים: קבוצת וואטסאפ, לוח יומן משותף בגוגל, או פשוט הבנה בעל פה בין עובדים. השיטות האלה עובדות זמן מה, אבל הן שוברות ברגע שמישהו חדש מצטרף, מישהו שוכח לעדכן, או שיש יום שבו כולם צריכים טעינה בבת אחת – למשל לפני חג או נסיעה מרוכזת. התוצאה: עובד שממתין לעמדה מתפנה, מנהל תפעול שמקבל תלונות שלא קשורות בכלל לתחום העבודה שלו, ולעיתים גם החלטה של עובדים “לוותר” ולחזור לטעינה בבית או בעמדה ציבורית – מה שמייתר בפועל את ההשקעה שהמשרד עשה בהתקנת העמדות. מנהל תפעול שמתמודד עם זה, לרוב לא מגיע למסקנה שהתשתית קטנה מדי. הוא מגיע למסקנה שאין לו כלי לנהל את מה שכבר קיים.

איך מערכת טעינה מנוהלת פותרת את בעיית התור וההרשאות

ההבדל בין עמדת טעינה “פשוטה” לעמדת טעינה שמחוברת למערכת ניהול הוא בדיוק ההבדל בין “מי שהגיע ראשון” לבין ניהול מבוקר. מערכת ניהול מאפשרת להגדיר הרשאות שימוש – למשל לפי משתמש, לפי מחלקה, או לפי חלון זמן קבוע מראש – כך שהעמדה לא נשארת פנויה או תפוסה על בסיס מי שהספיק להגיע קודם, אלא על בסיס כללים שהוגדרו מראש. בפועל, זה אומר שאפשר להגדיר, לדוגמה, שכל עובד מזוהה במערכת (באמצעות אפליקציה או תג RFID) ומקבל גישה בהתאם למדיניות שהמשרד קבע – אם זה תור מחזורי, הגבלת זמן טעינה, או שיבוץ לפי צורך בפועל. זה גם מאפשר לראות בזמן אמת אילו עמדות תפוסות ואילו פנויות, מה שכבר בעצמו מוריד חלק גדול מהחיכוך – עובד יודע אם יש לו טעם לרדת לחניון או לא, בלי לבדוק פיזית. הניטור בזמן אמת הוא לא פרט טכני שולי – הוא בדיוק מה שממיר את החניון ממקום של ניחושים למקום של מידע. כשעובד יכול לראות באפליקציה שהעמדה תתפנה בעוד עשרים דקות, הוא לא צריך לשלוח הודעה בקבוצה או לרדת לבדוק. וכשמנהל התפעול יכול לראות דוח שימוש חודשי, הוא כבר לא צריך לנחש אם התשתית הקיימת מספיקה – הוא יכול לדעת.

DSGCharge מלווה חברות ובניינים משותפים בדיוק בנקודה הזו: לא רק בהתקנה הפיזית של העמדה, אלא בהקמת מערכת טעינה מנוהלת שמתאימה למספר העובדים, לחניון ולמדיניות השימוש שהארגון רוצה ליישם. זה כולל הגדרת הרשאות משתמשים, חלוקת צריכה בין עמדות, ניטור בזמן אמת ופתרון תשתית שמתאים לגידול עתידי במספר הרכבים החשמליים – בין אם זה חנייה למאה עובדים ובין אם זה מגרש קטן יותר של חנייה משרדית.

אז מה בפועל צריך לבדוק לפני שמחליטים על שדרוג

לפני שמנהל תפעול קופץ למסקנה שצריך להוסיף עמדות טעינה, שווה לבדוק כמה שאלות בסיסיות:

  • כמה עובדים מבקשים בפועל להטעין ביום ממוצע, לעומת כמה עמדות קיימות
  • האם הבעיה היא כמות עמדות, או פשוט חוסר בכללי שימוש וסדר
  • האם קיימת דרך לזהות משתמשים (אפליקציה, תג, קוד) או שהשימוש כיום פתוח וללא בקרה
  • מה קורה בשעות העומס – בוקר וסוף יום – ומה קורה בשעות האמצע
  • האם יש כוונה עתידית להרחיב את מספר העמדות, כדי לתכנן תשתית שתומכת בגידול בלי צורך בחפירה חוזרת

לרוב מתגלה שהבעיה המרכזית אינה חוסר בעמדות פיזיות, אלא היעדר שכבת ניהול שמסדרת את הגישה אליהן. הוספת עמדה בלי מערכת ניהול פותרת את הבעיה לזמן קצר, אבל לא מונעת אותה מלחזור כשמספר העובדים עם רכב חשמלי ממשיך לעלות.

הצעד הבא – לבדוק אם מערכת הניהול הקיימת תואמת את הצי

אם המשרד או המבנה שלכם כבר מתמודד עם תלונות על תורים, בלבול לגבי מי אמור להטעין מתי, או פשוט תחושה שהעמדות הקיימות לא “מסתדרות” עם מספר העובדים בפועל – זה הזמן לבדוק את הפתרון, לא להוסיף חוק נוסף לקבוצת הוואטסאפ. DSGCharge בונה פתרונות טעינה שמתאימים לצי רכבים משתף, כולל בדיקת התשתית הקיימת, התאמת מספר העמדות והתקנת מערכת ניהול שמתאימה לגודל הארגון ולמספר המשתמשים – כך שההחלטה על תור, הרשאה או חלוקת זמן טעינה נשענת על נתונים ולא על מי שהגיע ראשון. מי שמנהל בניין משותף, חניון עסקי או צי רכבים ורוצה לבדוק אם המערכת הקיימת אצלו בכלל תומכת בניהול הרשאות, מוזמן לפנות ליועצי DSGCharge לבדיקת המצב הקיים ולהתאמת פתרון טעינה שמתחשב במספר העמדות, במספר המשתמשים ובדפוס השימוש בפועל. אפשר להתחיל מבדיקה פשוטה של המצב הקיים בעמוד DSGCharge, או לעיין במגוון עמדות הטעינה והאביזרים בחנות עמדות טעינה ואביזרים.

שאלות נפוצות

יש לנו כבר שתי עמדות טעינה במשרד, האם זה אומר שהבעיה היא בהכרח כמות?
לא בהכרח. במקרים רבים שתי עמדות מספיקות מבחינה טכנית, אבל בלי מערכת ניהול שמסדירה הרשאות ותורים, גם מספר עמדות סביר ירגיש “לא מספיק” כי אין שיטה ברורה לחלוקת השימוש. שווה לבדוק את שכבת הניהול לפני שמחליטים על הוספת עמדות.

האם אפשר להוסיף מערכת ניהול הרשאות לעמדות טעינה קיימות, או שצריך להתקין מחדש?
זה תלוי בסוג העמדות הקיימות וביכולת שלהן לתמוך בתקשורת ובניהול משתמשים. בחלק מהמקרים אפשר לשדרג את שכבת הניהול, ובמקרים אחרים נדרש שינוי בתשתית. הדרך הבטוחה לדעת היא בדיקת מצב קיים על ידי גורם מוסמך.

מה ההבדל בין ניהול לפי הרשאות אישיות לבין ניהול לפי מחלקה?
ניהול לפי הרשאות אישיות מתאים כשרוצים לתת לכל עובד מדיניות שימוש ספציפית משלו, לדוגמה חלון זמן קבוע. ניהול לפי מחלקה מתאים כשרוצים לחלק את הגישה בין קבוצות עובדים גדולות יותר, למשל לפי קומה או צוות. הבחירה בין השניים תלויה במבנה הארגוני ובמספר המשתמשים בפועל.

שתפו את המאמר:

כבר למעלה מ -

0 +

עמדות שהתקנו

מעוניינים בשירות שלנו?

השאירו את פרטי הקשר שלכם ונחזור אליכם עם כל המידע הנדרש!

באיזה מוצר מתעניין ?
  • עלות עמדת טעינה ביתית משתנה בהתאם למותג והספק הטעינה של העמדה. קיימים שלושה הספקים של עמדות טעינה: 7kW, 11kW, 22kW (חד פאזי).

    עמדות טעינה בעלות הספק של 7kW מומלצות לטעינת רכבי פלאג-אין (בנזין/דיזל-חשמל) ו/או לרכבים שאינם מסוגלים לטעון טעינה תלת פאזית. הן אינן מומלצות לטעינת רכב חשמלי מאחר ופרק הזמן הנדרש לטעינת רכב חשמלי יהיה ארוך. 

    מחירן של עמדות טעינה מושפע לא רק מהספק העמדה אלא גם האם העמדה בעלת תצוגה והאם העמדה היא עמדה חכמה המנוהלת באמצעות אפליקציה מהנייד.

    מחיר עמדת טעינה פשוטה מתחיל בכ – 1,690 ₪ (מבצע בחברתנו לעמדת טעינה תלת פאזית חכמה. המחיר בזול בישראל !) להספק של 11kW ויכול להגיע עד לכ – 4,200 ₪ לעמדה חכמה של 22kW. 

    מחיר עמדות טעינה ציבוריות שונה לחלוטין ומושפע מקצב הטעינה, היכולת לתקשר עם מערכות מחשב ומערכות החיוב והבילינג. 

    מחיר עמדה מהירה (DC) מגיע לעשרות עד מאות אלפי שקלים.

    המחירים שצויינו לעיל מתיחסים לעמדת הטעינה בלבד ואינם כוללים התקנה. 

  • עלות טעינה של רכב חשמלי זולה משמעותית מתדלוק רכב עם מנוע בעירה (בנזין/סולר). מחיר קילווט שעה בתעריף ביתי עומד על 62 אג’ (06/2024).

    עלות הנסיעה ברכב חשמלי נעה בסביבות 10% מעלות הנסיעה ברכב עם מנוע בעירה וזה עוד לפני שקלול הטיפולים השוטפים, טיפולים שרכב חשמלי אינו נדרש להם.

    מחיר טעינה ציבורית גבוה מטעינה ביתית ונע סביב 2.5 ₪ לקילווט שעה. למרות המחיר הגבוה לטעינה בעמדה ציבורית, גם טעינה בעמדה ציבורית זולה בכ – 60 אחוז מתדלוק רכב עם מנוע בעירה.  

    אין ספק כי עלויות טעינה חשמלית מאפשרים נסיעה זולה ועשויים לחסוך כ – 15,000 ₪ בשנה, בהתבסס על נסיעה של 20,000 ק”מ בשנה.

    בנוסף לחיסכון בעלויות הנסיעה חשוב להדגיש כי רישוי שנתי לרכב חשמלי הנו 537 ₪ בעוד רישוי שנתי של רכב עם מנוע בעירה ו/או פלאג-אין יכול להגיע ל – 4,700 ₪.

    יש לקחת בחשבון כי המדינה כבר הצהירה כי בשנת 2025 יטפל מס נסועה (15-25 אג’) על רכבים חשמליים. מס שכנראה ישולם בהתאם לספידומטר של הרכב בטסט השנתי. גם לאחר הטלת מס הנסועה יהיו פערים גדולים בעלויות הנסיעה.

  • עלות התקנת עמדה טעינה ביתית משתנה בהתאם למיקום ההתקנה, התשתית הקיימת, המרחק בין לוח החשמל לעמדת הטעינה ופעולות בינוי נדרשות.

    יש להבחין בין התקנה בבית פרטי (קרקע) להתקנה בבית משותף. 

    התקנה בבית פרטי פשוטה יותר אך גם התקנה זו יכול ותידרוש פריסת תשתית, עבודות בינוי, חציבה והתאמות.

    התקנה בבית משותף שונה וכדי לבצע התקנה נדרש לבצע סקר של אתר ההתקנה (וירטואלי/פיזי) ואישור חתום כי נציגות הבית המשותף כי אינה מתנגדת לביצוע ההתקנה. עלויות ההתקנה בבית משותף גבוהות מהתקנה בבית פרטי וברוב המקרים ההתקנה דורשת פעולות בינוי, חציבות והתאמות.

    עלות התקנה בסיסית מתחילה ב – 2,990 ₪ ויכולה להגיע לסכומים גבוהים יותר בהתאם לדרישות ההתקנה.

    מחיר התקנה בסיסי כולל פריסת כבל באורך של עד 30 מטר. כל מטר נוסף נדרש בתוספת תשלום בהתאם לסוג העמדה. בכל התקנה מתקינה החברה רכיבים בלוח החשמל, מפסק חצי אוטומטי וממסר פחת (Type A) בסמוך לעמדת הטעינה אנו מתקינים מפסק פקט. כל עמדות הטעינה של החברה מוגנות מזליגת זרם DC. 

    בהתאם לצרכי הלקוח ניתן להתקין גם מונה (kW). התקנת מונה נדרשת כאשר החשמל המזין את העמדה הוא מלוח החשמל הכללי של הבניין ונדרש לשלם לנציגות הבית המשותף על צריכת החשמל. חשוב להדגיש כי נציגות הבית המשותף אינה חייבת להסכים לחשמול עמדת הטעינה מהלוח הציבורי. 

    כל לקוח יכול להחליט האם הוא מעוניין בהתקנה על ידי החברה ו/או ברצונו להתקין באופן עצמאי באמצעות חשמלאי  מוסמך.

    התקנה באמצעות החברה תרחיב את האחריות לעמדה בשנה נוספת ב – 12 חודשים נוספים.

  • נתקלנו בלא מעט מקרים בהם ללקוחות הגרים בבתים ותיקים קיימת רשת חשמל ביתית חד פאזית.

     

    השאלה היא האם ניתן לטעון רכב חשמלי מרשת ביתית חד פאזית? התשובה היא כן אך הטעינה תהיה איטית יותר.

     

    נדרש לסלול לעמדת הטעינה קו נפרד מהלוח.  קו של 16A יאפשר טעינה של 3.68kW בשעה. קו של 25A יאפשר טעינה של 5.75kW בשעה וקו של 32A יאפשר טעינה של 7.4kW.

    סוללת הרכבים החשמליים הינה בין 50-80kW. 

    המשמעות היא כי אם היה בבית חשמל תלת פאזי הרכב היה נטעם בין 5 – 7 שעות בעוד ברשת חשמל ביתית חד פאזית ניתן יהיה לטעון את הרכב

    16 – 21 שעות עם קו של 16A

    10 – 14 שעות עם קו של 32A.

    מיותר לציין, כי טעינת הרכב מתבצעת על פי רוב כאשר הסוללה בסביבות 50% ועל כן טעינת הרכב תתאפשר גם ברשת חשמל ביתית במסגרת לילה אחד. 

  • זמן הטעינה של סוללת הרכב משתנה בהתאם לתשתית הטעינה וגודל הסוללה הקיימת ברכב.  

    סוללות רכבי הפלאג-אין הן סוללות קטנות שנטענות באמצעות עמדות טעינה חד פאזיות של 3.7kW בפרק זמן של עד שלוש שעות. 

    רכבים חשמליים מצויידים בסוללות גדולות יותר שיכולות להגיע ללמעלה מ – 80kW לרכבים בעלי טווח נסיעה של כ – 450 ק”מ. 

    95% מהרכבים הקיימים היום בשוק תומכים בקצב טעינה של 11kW. 

    כדי שרכב יטען בקצת טעינה מהיר יותר חייבים להתקיים שני תנאים במצטבר: 

    א. הרכב מסוגל להטען בקצב טעינה של 22kW.

    ב. רשת החשמל תומכת בטעינה של 32A ומעלה, קרי תלת פאזי 40A ומעלה. 

    אך ניתן לבקש מחברת חשמל להגדיל את התשתית ובכך יתאפשר להשתמש בעמדות טעינה חזקות יותר – 22kW. 

    גם אם כרגע הזנת החשמל תומכת בתלת פאזי 25A ניתן לבצע הרחבה באמצעות חשבלת החשמל. העלות המוערכת להרחבה מ – 25A ל – 40A הינה כ – 3,000 ש”ח. 

    כל האמור לעיל אינו רלוונטי לעמדות טעינה מהירות (DC) שהן עמדות הפועלות בהספקי טעינה גבוהים של 30-350kW. עמדות אלו מאפשרות טעינה של כ – 80 אחוז מנפח הסוללה בתוך מספר דקות.

  • קביעת מיקום עמדת הטעינה היא החלטה חשובה שצריכה להיות מושפעת ממקום החניה של הרכב והתשתית הקיימת.

    יש משמעות למרחק עמדת הטעינה מלוח החשמל וקיימת חשיבות למקום חניית הרכב ואורך הכבל של העמדה שמוגבל על פי רוב לחמישה מטר. 

    אם אתם מחנים את הרכב שלא בחניה מקורה נדרש שהעמדה תהיה בעלת רמת אטימות גבוהה למים ואבק – IP54 ומעלה. בחברתנו כל העמדות עמידות לגשם ותנאי מזג האוויר. 

    אם מתקינים את העמדה מחוץ לבית חשוב לדעת כי על פי רוב תידרש התקנה של עמוד טעינה שהתקנתו כרוכה בתוספת תשלום. 

  • לא חובה שיהיה חיבור תלת פאזי בבית. קיימות עמדות טעינה חד פאזיות שיטעינו את הרכב אך הטעינה באמצעותן תהיה איטית. עמדות טעינה חד פאזיות מתאימות בעיקר לרכבי פלאג-אין.

    אם יש לכם אפשרות ותשתית הבית מאפשרת חיבור תלת פאזי עדיף להתקין עמדת טעינה תלת פאזית. עמדה שכזו מאפשרת טעינה מהירה של הרכב. 

    במידה והרכב שלכם מחייב עמדת טעינה חד פאזית, רוב הסיכויים שהרכב הבא יצטרך כבר עמדת טעינה תלת פאזית, על כן אנו ממליצים לחסוך התקנה עתידית ואת החלפת העמדה בעתיד ולהתקין כבר היום עמדת טעינה תלת פאזית.

  • כאשר באים לבחור את העמדה חייבים לקחת בחשבון:

    1. האם מדובר ברכב חשמלי או ברכב פלאג-אין: אם הרכב הוא חשמלי נדרש להתקין עמדה תלת פאזית. אם הרכב הוא רכב פלאג-אין ניתן להסתפק בעמדה חד פאזית. 
    2. האם העמדה כוללת מתקן להחזקת כבל הטעינה: עמדות שמספקות מקום לאיסוף ואחסון הכבל שומרות על הכבל משחיקה ופגיעה. 
    3. מנגנון נעילה: אם העמדה תמוקם מחוץ לבית חשוב שניתן יהיה לנעול את העמדה.
    4. גודל ומראה: מדובר כמובן בטעם אישי אך מאחר וקיים מגוון של עמדות טעינה אין שום סיבה להתפשר על המראה. 
  • רמת אטימות IP היא סיווג של מידת ההגנה והאטימות של העמדה מפני אבק ומים. הסיווג מורכב מצמד האותיות האנגליות IP ומשתי ספרות, המוגדרות על ידי תקן IEC 60529 של הנציבות הבינלאומית לאלקטרוטכניקה. הספרה הראשונה מסווגת את מידת האטימות לאבק והספרה שנייה מסווגת את מידת האטימות למים.

    IP54: אבק יכול להיכנס אך לא מפריע לעמדה. העמדה אטומה למים בעוצמה של 10 ליטר/דקה בלחץ של 80-100 קילו פסקל. 

    IP55: אבק לא נכנס לעמדה. העמדה עמידה למים בעוצה של 12.5 ליטר/דקה בלחץ של 30 קילו פסקל ממרחק של 3 מטר.

    IP65: אבק לא נכנס לעמדה. העמדה עמידה למים בעוצה של 12.5 ליטר/דקה בלחץ של 30 קילו פסקל ממרחק של 3 מטר.

    IP67: אבק לא נכנס לעמדה. העמדה עמידה לטבילה במים בעומק של 1 מטר למשך 30 דקות.

    עמדות המותקנות במקום שאינו מקורה מומלץ שיהיו ברמת אטימות IP55-67.

  • כל מוצרי החברה נמכרים כשהם נהנים מאחריות של 24 חודשים עם אפשרות להרחבת אחריות עד ל – 60 חודשים.

    במידה והעמדה מותקנת על ידי מערך ההתקנות של החברה יקבל הלקוח מתנה של 12 חודשי אחריות נוספים ובסך הכל 36 חודשי אחריות. 

    החברה מאפשרת לבצע הרחבת אחריות לעמדות של עד 60 חודשים.

    מאחר והחברה בטוחה באיכות מוצריה שנמכרים בארופה שנים רבות (צרפת, גרמניה ועוד). החברה מאפשרת את הרחבת האחריות במחיר סימלי של 499  ל – 24 חודשים נוספים. הרחבת האחריות אפשרית עד 7 ימים ממועד התקנת העמדה. 

תפריט נגישות